עצמונה מושב שיתופי של אמנה בע"מ נ' ועדת זכאות לעסקים - מנהלת תנופה

פסק דין

1.לפנינו ערעור, שהוגש ביום 1.7.12, לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה – 2005 (להלן – החוק) על החלטת המשיבה מיום 3.1.12 (להלן – ההחלטה), שבגדרה נקבע , לטענת המערערת, כי היא זכאית לפיצוי חלקי בלבד בשל העסקים והנכסים שהיו ברשותה בגוש קטיף עובר להתנתקות.

2.כבר כעת יצוין, כי על פי החוק מוסמכת ועדת הזכאות להעניק פיצוי אך ורק בהתאם להוראות המפורטות שנקבעו בחוק עצמו, ועל בית משפט זה לבחון את סבירות החלטותיה של וועדת הזכאות לנוכח החומר שהוצג בפניה.

לפיכך, תיבחן ההחלטה, על כל חלקיה, לאחר שיובאו בחשבון הטענות שהועלו על ידי הצדדים, בכל כתבי טענותיהם, לגבי כל נושא ונושא בנפרד.

למען היעילות והחיסכון, יפורטו טענות הצדדים באופן תמציתי בלבד, תוך הפניה לכתבי הטענות.

הרקע

3.בשנת 1978 הוקם ישוב עצמונה, אשר פעל כמושב שיתופי בחבל ימית, ולאחר כארבע שנים העתיקו חברי הישוב את מגוריהם לגוש קטיף.

בשנת 1982 נוסדה האגודה המערערת.

כמושב שיתופי, חלשה המערערת על כל הנחלות החקלאיות שיועדו לישוב, על הזכויות בקרקע, במחצבים, בפיתוח ובכל עסק ועסק.

4.כפי שעולה מכתב הערעור, המערערת פיתחה פעילות עסקית מגוונת וענפה, שכללה גידול ומסחר בתפוחי אדמה, משתלה, מחצבה, עסק למסחר בחפצי אמנות, וכן עסק שירותים שניתנו על ידי האגודה באמצעות חבריה.

5.בהחלטות קודמות של המשיבה נקבעה למערערת זכאות לפיצוי בסכום כולל של 23,000,000 ₪, ובהחלטה נשוא הערעור שלפנינו נקבע פיצוי סופי בסכום של 26,360,764 ₪ עבור הפעילויות העסקיות הבאות:

(א)עסקי תפוחי האדמה

בהקשר זה קבעה המשיבה, כי עסק של "גידול ושיווק תפוחי אדמה" אינו "עסק בשטח מפונה" כהגדרתו בחוק, ולפיכך אינו זכאי לפיצוי לפי הוראות החוק.

(ב)עסק המשתלה

בהקשר זה קבעה המשיבה, כי קרקע במשבצת הישוב בגודל של 29.4 דונם תפוצה כ"קרקע אחרת" לפי סעיף 3(א)(5) לתוספת השלישית לחוק ולא כ"קרקע באזור תעשיה" לפי סעיף 3 (א)(1) לתוספת, אשר לפיו הפיצוי גבוה יותר.

(ג)עסק המחצבה

הפיצוי בשל עסק זה חושב על ידי המשיבה לפי המסלול הפיננסי שבחוק, ולא לפי שווי הנכסים לגבי הקרקע.

המשיבה הביעה ספק אם הייתה למערערת בכלל "זכות במקרקעין" כהגדרה בחוק בשל קרקע זו, ומכל מקום קבעה גם בהקשר זה כי מדובר ב"קרקע אחרת" ולא ב"קרקע באזור תעשיה".

(ד)עסק למסחר בחפצי אמנות ועסק השירותים .

6.הערעור שלפנינו איננו מתייחס לעסק למסחר בחפצי אמנות ולעסק השירותים, אלא לקביעות המשיבה בקשר לעסקי תפוחי האדמה, לחישוב הפיצוי על שטחי המשתלה והמחצבה, וכן לאי מתן פיצוי כלל בשל חלקת קרקע חקלאית בשטח של כ- 200 דונם שהושכרה למערערת (להלן – הקרקע הנוספת).